פסק-דין בתיק ה"פ 5042/06

1.         השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו היא האם יש להיעתר לבקשת המבקש למחוק את הליך המרצת הפתיחה בו נקט, לאחר שכבר גובשה הסכמה בינו ובין המשיבים מהלך הדיון בהמרצה.

העובדות הצריכות לעניין

2.         צבי מאיר גילברט (להלן - המבקש), הגיש בקשה בדרך של המרצת פתיחה למחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת גב' שרה קמינסקי (להלן - קמינסקי) ביחס לדירה המצויה ברחוב הר"ן 14 בירושלים חלקה 163/7 בגוש 30039 (להלן - הדירה). דירה זו מצויה בבעלותו של  מר שלמה רוטבלט (להלן - רוטבלט), סבה של קמינסקי אשר מתגוררת יחד עם משפחתה בדירה. המבקש יוצג על ידי עוה"ד שמואל בקר ואברהם כל טוב. עו"ד שמואל בקר הגיש תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בהמרצת הפתיחה.

3.         המבקש טען, כי בינו ובין רוטבלט נחתם הסכם הלוואה, במסגרתו נתן למשיבים, רוטבלט וקמינסקי, ולבעלה של קמינסקי הלוואה בסכום כולל של 2,185,000 ש"ח צמוד לדולר. לדברי המבקש, רוטבלט נתן לו ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום משכנתא על הדירה, כבטוחה לפירעון ההלוואה, אולם בפועל נרשמה משכנתא להבטחת סכום של 30,000 ש"ח, הוא הסכום הראשוני שנתן המבקש כהלוואה . לטענת המבקש, הוא גילה כי נרשמה הערת אזהרה לטובת קמינסקי, לפיה רוטבלט מנוע מלעשות עסקה כלשהי בדירה. הערת אזהרה זו מנעה אפשרות  להגדיל את סכום המשכנתא. לדברי המבקש, המשיבים "עשו יד אחת כדי למחוק את הבטוחה שניתנה למבקש כנגד ההלוואה שהעמיד להם ולהשאירו ללא כל בטחון לפירעון ההלוואה."

4.         בתשובתם מסרו המשיבים, כי הציעו להחזיר למבקש את סכום ההלוואה העומד על 420,000 דולר, אשר בחלקה נתקבלה מאת ג'ורג' וייס, חמו של המבקש (להלן - וייס), אך הצעתם לא נענתה. לשיטתם המבקש הפר את ההסכם ביניהם, ולכן הם מתנגדים לרישום משכנתא על כל סכום ההלוואה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 5.4.06, הודיעו הצדדים על הסכמתם לקבל את הצעת בית המשפט, לפיה תירשם לטובת המבקש משכנתא על הדירה להבטחת סך של 420,000 דולר, כשוויו לפי השער היציג ביום פירעון החוב. עוד הוסכם, כי המבקש לא יתנגד למכירת הדירה ולצורך כך יופקד ייפוי כוח בלתי חוזר בידי עו"ד הנאמן על שני הצדדים, אשר יפעל לשחרור המשכנתא ו/או כל הערת אזהרה המתייחסת לחוב ו/או כל מסמך אחר הקשור למבקש, זאת לאחר שתפרע ההלוואה. כמו כן הסכימו הצדדים, כי תינתן ארכה בת 6 חודשים, מיום עריכת ההסכם ביניהם, להחזר החוב בטרם יוכל המבקש לפעול למימוש המשכנתא. בנוסף הוסכם, כי שמו של ג'ורג' וייס יוזכר לצד שמו של המבקש בכל המסמכים. הצדדים הודיעו כי יגישו את ההסכם ביניהם לאישור בית המשפט.

בסוף הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"על יסוד הסכמת הצדדים, אני מורה כי תירשם משכנתא לזכות המבקש על הדירה בגוש 30039 חלקה 123/7 [צ"ל 163/7] על סך 420,000 דולר כשווים בשקלים, לפי השער היציג ביום פרעון החוב למבקש.

ההסכם בין הצדדים יועבר לבית המשפט לצורך קבלת אישורו כפסק-דין, תוך 30 יום מהיום."

6.         ביום 17.5.06, התקבלה בבית המשפט בקשתם של המשיבים למתן פסק דין על יסוד ההסכמות שהושגו. לדברי המשיבים, המבקש, מנימוקיו שלו, חזר בו מכל ההסכמות ומסרב לחתום על ההסכם שאמור להיות מוגש לבית המשפט.

המבקש החליף את באי כוחו, והתנגד לבקשת המשיבים. בתגובתו ביקש המבקש למחוק את המרצת הפתיחה על מנת להגישה מחדש, שכן לטענתו לא הוצגה תמונה מלאה ואמיתית של העובדות על ידי עורכי דינו הקודמים. לצורך החלטה זו די לציין, כי בתגובתו טען המבקש כי למעשה לא נקשרה בינו ובין המשיבים עסקת הלוואה ומשכנתא, אלא עסקינן בעסקת מכר הדירה אשר פוצלה משיקולי מס.  

בש"א 3232/06

7.         המשיבים הגישו בקשה למחיקת תגובתו של המבקש, בה ביקש למחוק את המרצת הפתיחה. עיקר טענתם של המשיבים נסבה על מניעות והשתק. המשיבים טענו טענות נוספות, שמהותן פרוצדורה, אולם העומד בבסיסן הוא התנגדות לחזרת המבקש מהסכמתו. לשיטתם, לאחר שבחר המבקש לפתוח בהליך, התנגד למחיקתו בשל העדר תצהיר ואף הגיע עמם להסכמה, הוא מנוע ומושתק מלחזור בו מהמרצת הפתיחה. המשיבים מדגישים, כי המבקש מציג גרסה שונה בתכלית מהגרסה אותה הציג כל מהלך הדיון, וכי אין מקום ליתן לו רשות לערוך מקצה שיפורים בשלב זה.

8.         בתגובתו שב והדגיש המבקש את רצונו במחיקת המרצת הפתיחה, ובכלל זאת את ההסכמות אליהן הגיעו, בשל ההצגה החלקית של העובדות. לטענת המבקש, יש לאפשר לו להציג בפני בית המשפט את כל העובדות לאשורן באמצעות הגשת בקשה חדשה ועל ידי כך למנוע עיוות דין. מוסיף המבקש, כי קיים פגם חמור בהסכמה המשתקפת בדיון מיום 5.4.06, בין היתר מאחר והופרה חובת האמון בינו ובין בא-כוחו הקודם, בידיעת הצד השני, וכי הוא ווייס לא היו מודעים למהות ההסכמות. המבקש מדגיש כי טרם ניתן פסק דין על ידי בית המשפט ולכן אין מניעה למחוק את ההליך.

לאחר שמשא ומתן לצורך הגעה לפשרה בין הצדדים נכשל, הגיש המבקש תצהיר מאת ג'ורג' וייס, לתמיכה בטענותיו העובדתיות אודות מהותה של העסקה עם המשיבים. בדיון שהתקיים ביום 31.10.06, העלו הצדדים טענות דומות לאלו שהועלו בכתבי טענותיהם.

דיון

9.         אקדים ואומר, שלאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להיעתר לבקשת המבקש למחיקת המרצת הפתיחה שבכותרת. להלן נימוקי.

10.       אנו מצויים בשלב בו טרם ניתן פסק דין בבקשת המבקש שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. אמנם, נערך דיון בבקשה והושגה הסכמה בין מי שייצג את המבקש ובין המשיבים, אולם הסכמה זו לא קיבלה תוקף של פסק דין, ואך ניתנה החלטה לרישום משכנתא כאמור לעיל. עתה מבקש המבקש לחזור בו מתובענתו, מחמת שהעובדות העומדות ביסוד העניין לא הוצגו במלואן. לדבריו, הוא לא היה מודע לטיב ומהות ההסכמה שבא כוחו הקודם אישר בדיון בפניי.

11.       התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה הפסקת תובענה על ידי תובע. תובענה מוגדרת בתקנה 1 לתקנות אלו כ"תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט באחת הדרכים שנקבעו לכך". תקנה 154 מסמיכה את בית המשפט, על פי שיקול דעתו, להרשות לתובע לחזור בו מתביעתו, כולה או מקצתה, בתנאים שייראו לו תוך פסיקת הוצאות. בדרך כלל, יטה בית המשפט להיענות לבקשה.  לא כך הדבר אם מצא בית המשפט, כי התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט או שזכות מזכויותיו של הנתבע, מהותית או דיונית, עשויה להיפגע פגיעה של ממש כתוצאה ממחיקת התובענה ואפשרות חידושה בעתיד (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 744-745 (1992); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית, 1995) 477-478; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי(מהדורה תשיעית, 2007) 289-290).